טבעון ביוטק בע"מ ואח' נ' רנו

פסק דין

בפני בית הדין בקשת הנתבעת לדחות את התביעה נגדה מבלי להגיש כתב הגנה.

בפני תגובת התובעים המתנגדת לבקשה וכן בקשת התובעים למתן פסק דין במעמד צד אחד.

כתב התביעה בהליך זה הוא כנגד התובעת איסחקבייב רנו אשר בעניינה ניתן פסק דין בתע"א 2581/07 מיום 1/2/11 (להלן: פסק הדין). כתב תביעה זה תובע את הנתבעת הגב' איסחקבייב בגין הפרת משמעת חמורה, היעדרות ממושכת מעבודה, ניסיון סחיטת מכתב פיטורים על ידי אלימות באמצעים לא כשרים, שלילת פיצויי פיטורים ובמקביל דמי תשלום הודעה מוקדמת למעסיק. כמו כן החזר נזק כספי שנגרם בגין היעדרות לא מוצדקת מעבודה ומציאת ממלא מקום כתחליף לנזק שנגרם.

טוענת הנתבעת כי בפסק הדין שניתן לטובתה טען הנתבע שם - התובע בפנינו לקיזוז בגין נזקים שנגרמו לו בדיוק בעילות שהוא תובע בתביעה זו וטענת הקיזוז שם נדחתה (סעיף 38-39 לפסק הדין). משכך לטענתה יש מעשה בית דין בגינו מנועים התובעים מלתבוע אותה בתביעה זו.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע נמצא בכינוס נכסים ובפשיטת רגל וכי החברה נמצאת בפירוק. בנסיבות אלה, לא תוכל הנתבעת להיפרע מהתובעים אם יפסידו בהליכים.

מנגד, טוענים התובעים כי תביעה זו שלהם נובעת מרדיפה שרודף בא כח הנתבעת את התובעים אשר לטענתם גם גרם לפיטורי מר אמיר טבעון מעבודתו. עוד טענו כי מדובר בניסיון לשרבב את שם אשתו הפוגע במצבה הבריאותי וכן טען לגבי בא כח הנתבעת כי פגע בו פיזית.

כן טענו התובעים כי פסק הדין שולם בפשרה בפני כב' השופט מילנוב בבית משפט שלום בירושלים. התובעים טענו כי יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף מאחר וטרם הוגש כתב הגנה וכי אין בפסק הדין משום השתק או מעשה בית דין.

ביחס לערובה טענו התובעים כי משנמנע מהגשת כתב הגנה למעלה משמונה חודשים לא קמה לה הזכות לבקש ערובה וכי משקבלה הנתבעת את כספה מצד ג' בבית משפט השלום בירושלים, אין מקום לחייב בערובה ואין מקום לדחות על הסף.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולדחות את התביעה על הסף.

הסעד של דחייה על הסף הינו סעד אשר בית הדין נותן אותו במשורה ובמקרים חריגים. זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד. אולם על בית הדין לבדוק היטב את הנסיבות בפניו ולראות האם זהו המקרה שבו יש ליישם את הפסיקה המאפשרת דחייה על הסף.

עילות התביעה בהליך זה הינן אותן עילות בדיוק אשר הופיעו בטענות התובע מס' 2, כאן הנתבע, בתיק בו ניתן פסק דין, גם לגבי השבתת המפעל גם לגבי ההיעדרות ממקום העבודה ללא אישור וכו'. הלכה היא כי על צד בהליך לטעון את כל הטענות באותו הליך וכי דרך המלך היא של מיצוי הטענות בהליך אחד ולא של פיצולן.

תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, (להלן התקנות) מסמיכות את בית הדין לדחות על הסף תובענה מהטעם של "מעשה בית דין". הכלל הוא כי משיש זהות של העילות ואותה מסכת עובדות מעמידה את זכות התובע לקבל את הסעד המבוקש – במצב זה מדובר בעילת התביעה. המבחן הקובע הוא האם נטענה העובדה כראוי בכתב הטענות והועלתה על שולחן הדיונים בפני הערכאה. המבחן השני הוא – האם יכול וחייב היה הצד לרכז את כל טענותיו הנוגעות לנזק בתובענה אחת. לשאלה הראשונה הפירוש על פי הפסיקה צר. ובית דין אינו יכול לדון בעובדה שלא הובאה בפניו. במבחן השני – התייחסות בית הדין רחבה והשיקול אותו קובע בית הדין הוא "שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה". (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח פדי יז 2617).

יפים הדברים לענייננו. התובעים בהליך זה היו הנתבעים בהליך בו ניתן פסק דין ויכלו שם לטעון קיזוז כפי שאכן עשו יכלו גם להגיש כתב תביעה שכנגד. בטענת הקיזוז שם עלו בדיוק אותן עילות המופיעות בכתב התביעה שבפנינו. לפיכך, הגם שמדובר בנתבעים שם שהם התובעים כאן, יש ליישם את הפסיקה לפיה "מחובתו של התובע לכלול בתביעתו את כל הנימוקים העובדתיים ((grounds העומדים אז לרשותו והמצביעים על התקיימותן של האלמנטים החשובים , היינו, עובדות היסוד – המעמידות בעיני החוק את הזכות או החיוב אשר הלה דורש לממשן. אם לא עשה כן, ותביעתו נדחתה אזי אם יגיש תביעה נוספת המבוססת על אותם האלמנטים שעליהם הושתתה תביעתו הקודמת , תהא התביעה חסומה מחמת "זהות" העילות של שתי התביעות אף אם מקצת הפרטים, שנכללו בה, הם חדשים". (ע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני פד כב (2) 561).

בנסיבות אלה, היתה לתובעים בהליך זה מלוא ההזדמנות לכלול בתביעת הקיזוז שבהליך הקודם בו ניתן פסק דין או אפילו בתביעה שכנגד בו. זאת ועוד, הוא אכן עשה זאת בפועל ואכן טען ובית הדין התייחס לתביעתו ודחה אותה. משכך, מדובר במעשה בית דין אשר בגינו יש להיעתר לבקשה ולדחות על הסף את התביעה.

לכך יש להוסיף את תקנה 26 לתקנות הקובעת כי על תובענה להכיל את מלוא הסעד, כך נכון גם לגבי טענת קיזוז. סעיף קטן (ג) לתקנה זו קובע כי מי שלא כלל בתביעתו את כל הסעדים "לא יחשב כמי שויתר עליהם ו הוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת". נוכח תקנה זו ברור לבית הדין כי לכל הפחות היה על התובעים בתביעה זו שהיו הנתבעים שטענו קיזוז בתביעה שבה ניתן פסק דין להגיש בקשת רשות מבית הדין נוכח זהות העילות. גם זאת לא נעשה. התובעים בהליך זה מסתתרים מאחורי הטענה של היותם בלתי מיוצגים. אולם היות צד בלתי מיוצג לא מקנה לו זכויות יתר בעניינים מהותיים וגם לא בעניינים פרוצדוראליים העולים כדי מהות. כמו כן, התובעים בהליך זה מכירים היטב את נהלי בית הדין ומשמדובר בתביעה המושתתת בחלקה העיקרי אם לא כולה על תשתית העובדתית אשר כבר התנהלה והוכחה או לא הוכחה בתיק בו ניתן פסק דין מדובר אפוא בהשתק עילה והשתק פלוגתא ומעשה בית הדין. גם מטעם זה דין התביעה להדחות על הסף.

אולם בכך לא די. כתב התביעה בהליך זה אינו מגלה אפילו בשמץ כי התובעת טבעון ביוטק בע"מ נמצאת בחדלות פרעון וכי אמיר טבעון נמצא בתהליכי פשיטת רגל, או לכל הפחות במצב של חדלות פרעון. אין לכך סימן וזכר. ההיפך. בסעיף 1 לכתב התביעה כתוב "התובעת הינה חברה אשר הוקמה כדת וכדין בשנת 2005 להלן נספח א', תובעת מס' 2, הינה בעלת המניות היחידה בתובעת מס' 1 ולכן עובר לכך הינה הנפגעת העיקרית ממחדליה של הנתבעת". לתביעה צורף תצהיר תביעה ראשי בחתימת אמיר טבעון אשר על אף שאינו תצהיר כנדרש על פי דיני הראיות מסתיים בסעיף 16 במילים "זהו שמי, זאת חתימתי, ותוכן תצהירי הוא אמת". תדפיס רשם החברות המצורף נושא תאריך עדכון אחרון כללי 19/7/07 והפקס בתחתיתו הוא מ- 22/4/09.

כבר בפסק הדין בסעיף 8 נאמר "עדותו בעניין ניהול החברה ומדיניות התשלומים היתה בלתי מהימנה והצביעה על כשלים העולים כדי ניצול לא ראוי של התאגיד ושימוש לרעה בתאגיד ובשם אשתו לצורכי העסק אשר הוא למעשה מנהל וממניעים לא ענייניים". ראה גם סעיף 11 לפסה"ד. עוד נאמר בסעיף 12 לפסה"ד כי הנתבע 2 טען כי מכר את החברה לחב' טונר פרינט. באורח פלא עובדה זו אשר טען לה הנתבע 2 התובע 2 פה, לא מופיעה בכתב התביעה כאילו חברה זו לא קיימת. וכאילו, התובעת 1 חיה וקיימת במועד כתיבת כתב התביעה. אולם, מהפשרה אותה צרף לתגובתו בבית משפט השלום בירושלים, עולה מפורשות כי טונר פרינט היא החברה המלווה את הכסף כדי לשלם לגב' איסחקבייב. כלומר, טונר פרינט בע"מ נמצאת כמי שמשמשת בפועל היום. מוצאים אנו את כתב התביעה לוקה לא רק בהשתק עילה ובמעשה בית דין, אלא גם בחוסר תום לב כלפי הערכאות ובמצב לפיו כאילו ב- 13/7/10 התובעת 1 היא חברה "אשר הוקמה כדת וכדין ב 2005" בלא להתייחס למכירתה למשל.

עולה כי נגד תובעת 1 ניתן צו פירוק ונגד נתבע 2 ניתן צו כינוס ב -19/1/11. אשר על כן מי שצריך או ראוי שיתבע הוא לכל הפחות כונס הנכסים שמונה לאמיר טבעון עו"ד איבן דניאלס, ועליו היה לדעת מכך ולהגיש בקשה מתאימה ולהיות חתום על התגובה לבקשת הנתבעת. משלא עשה כן ברי כי אינו מעורב בהליך זה ולא נעשה על דעתו ומשכך במצב זה של כינוס נכסים גם מטעם זה יש לדחות על הסף את התביעה. נכונים הדברים גם לגבי תובעת 1 שאף היא נמצאת כאמור בהליכי פירוק. המפרק לא הגיש כל עמדה מטעמו. טענת התובע 2 כי הוא פועל לטובת הנושים אינה מבוססת. כדי לבססה היה על הנאמן שמונה לו או על המפרק להיות מעורבים בתיק. משלא נעשה כן אין בסיס לטענתו זו.

חמור מכך התובע מר טבעון הגיש בקשה להקפאת הליכים בבית הדין אשר נידונה בפני כב' הנשיאה דיתה פרוז'ינין בעניינה של מרגריטה סלובודניק (תע"א 3643/09 סע 45745-05-10, סע 18684-07-10, סע 20368-09-10). החלטה בעניינה אשר מעכבת את ההליכים נוכח המצב המשפטי ניתנה ביום 4/5/11, חרף זאת בתגובתו על עניין בקשה זו מיולי, לא מזכיר התובע 2 במילה וחצי מילה את החלטת כב' הנשיאה פרוז'ינין. לא למותר לציין כי תביעת מר טבעון בתיק 18684-07-10 כנגד אותה גב' סלובודניק נדחתה בשל אי הפקדת פיקדון מטעמו. אותה סכנה של העדר יכולת של התובעים בתיק זה לפצות את הנתבעת בתיק זה עמדה לנגד עיני הנשיאה בתיק שם וגם מטעם זה יש מקום לדחות על הסף את תביעתו, ואכן בבקשתו מטעם הנתבעת מבקש בא כוחה להורות כי התובעים יפקידו בקופת בית הדין את מלוא הוצאות הנתבעת כפי שיחליט בית הדין. משראינו שכבר בהליך קודם אחר לא פעל התובע 2 כמצוות בית הדין במילא נוכח חדלות פירעונו אין מקום ליתן סעד זה אלא לדחות על הסף את תביעת התובעים.